הסיפור של Plutus

למה בניתי את Plutus

לפני כחודש וחצי הסתכלתי בטלפון וגיליתי שיש לי לפחות חמש אפליקציות תקציב שונות. הורדתי אחת אחרי השנייה, בתקווה שהבאה תכסה סוף סוף את כל מה שאני צריך. אף אחת לא עשתה את זה.

אף אחת מהן לא הבינה איך כסף עובד בישראל: הבנקים, מחזורי החיוב של כרטיסי האשראי, מוצרי החיסכון והפנסיה, והעובדה שחודש מתחיל בעצם ביום המשכורת. וישראל היא לא המדינה היחידה עם מוזרויות פיננסיות משלה. כמעט כל אפליקציה בנויה למשתמש גנרי, ומי שהחיים הפיננסיים שלו קצת שונים צריך להתאים את עצמו לאפליקציה, במקום שהאפליקציה תתאים את עצמה אליו.

אז הפסקתי לחפש והחלטתי לבנות אותה בעצמי, בצורה פתוחה, תחת החברה שלי, Project Aurora. המטרה: אפליקציה חינמית שרצה כולה על הטלפון של המשתמש ויכולה להשתמש ב-AI על התקציב שלכם בלי לחשוף אף מספר לאף אחד.

לפני הפיצ׳רים חשבנו על אמון. מידע כספי הוא מהמידע הפרטי ביותר שיש לאדם. לכן ההחלטה הראשונה שלנו הייתה ארכיטקטונית: הכול נשמר במכשיר, ואין צד שרת. לא בנינו שרתים, חשבונות או APIs שיכולים להחזיק את המידע שלכם.

ואז Google הוציאה את Gemma 4, מודל AI פתוח קטן מספיק כדי לרוץ על טלפון. האם נוכל לתת לאנשים AI שרץ אופליין על המכשיר שלהם? התשובה הייתה כן, בגבולות הזיכרון של הטלפון, ולכן Plutus תומכת בשני גדלים, Gemma 4 E2B ו-E4B. ה-AI לא רואה רק את ההודעה שהקלדתם; הוא יכול להסתכל על הנתונים שצברתם לאורך שבועות, חודשים או שנים, ולדבר על היציבות הפיננסית האמיתית שלכם ולא לתת עצות כלליות.

בזמן המחקר שמתי לב שהרבה אפליקציות תקציב אהובות שמות את הפיצ׳רים הטובים ביותר שלהן מאחורי חומת תשלום. היום AI עוזר לבנות תוכנה כזו מהר מאוד; Plutus נבנתה בחלקה עם AI ולקחה בערך חודש. הרבה ממה שאפליקציות תקציב גובות עליו הוא חישוב וארגון סטנדרטיים, ולכן החלטנו ש-Plutus לא תגבה על זה כסף.

לא מצאנו אף אפליקציית תקציב בחנויות של iOS או Android שמציעה AI מקומי לגמרי עם נתונים מקומיים לגמרי, אז בנינו אחת. בודקי הבטא שלנו קראו לזה החלטה מדהימה. הם כבר לא צריכים להבין גרפים או להיות “אנשי כספים”. הם פשוט שואלים, וה-AI עונה מתוך המספרים שלהם.